וכשאתה מצליח לנגוע בבעיה האמיתית ממנה הוא סובל, מה קורה?

"קודם כל, שם קבור הכלב. כשאני מבין איפה פוגש הפחד את חוסר הבטחון של האדם שנמצא אצלי בתהליך, אנחנו עוברים לעשייה. משימה אחת, רק אחת, ממנה יצא כבר במפגש הראשון, לעשות. משהו שמצד אחד לא יהיה גדול מדי לכוחות הנפש שלו ומצד שני עשייתו תביא לתחושת ניצחון שלא חש כבר זמן רב.

משם המשימות הולכות ומתעצמות והמדהים הוא שכאשר בן אדם מתחיל לעשות, הבטחון העצמי שלו מתחיל לעלות למקומות שלא חווה מעולם וזה כדור שלג וזו ביצה ותרנגולת, משם הוא יכול לחוות רק שיפור וזה קורה כאמור כבר במפגש הראשון. במפגש הזה מתחילים לשבור מחסומים מנטליים, רק השבירה שלהם תביא לסיום התקיעות"

איך אדם יכול לזהות שהוא סובל וחיי בלופ? יש סימנים?

"קודם כל זה יפגוש אותו ביום יום כמעט בכל דבר שקורה. עם המשפחה, עם הבוס, עם הקולגות בעבודה, עם זוגיות, קושי להתמסד ומה לא?

הנה למשל כמה דברים שיכולים להעיד על כך שאדם חיי בלופ קשה ומיותר שאפשר לסיים אחת ולתמיד:

• הוא עובר ימים ולפעמים גם שנים שקשה לו להסתכל לאנשים בעיניים
• הוא מדבר חלש, שחלילה לא יפריע או ינשום על מישהו
• ימים בהם הוא פוחד לפצות פה כי הוא עסוק במה יחשבו עליו, מה הם יגידו על הדברים שלו
• תחושה של הרמת ידיים ממציאת זוגיות, פחד מהתמסדות היחסים ובכלל להישאר שם מספיק זמן, כי… אמאל'ה אם יגלו שחלילה הוא משעמם, או שאין לו מספיק תחומי עניין,
• ימים בהם הוא קם עם הרגשה שהוא שקוף, אם יגיע לאן שהוא, או לא, זה לא באמת יזיז למישהו, הוא חסר חשיבות.
• כל כך הרבה פחד, שאפילו לא בא לו ללכת לראיון עבודה או להגיש קורות חיים, מי בכלל ירצה אותו? ואם ירצה, בטח יאכזב או יכשל.

כשאנשים חיים מספיק זמן עם חוויות כמו אלו שציינתי פה, פלא שהם מפתחים חרדות, פחדים ודיכאון?

לרוב חוסר בבטחון עצמי, בהערכה עצמית, בדימוי עצמי, משם מגיעות החרדות והמחשבות הטורדניות עד לרמה הישרדותית כמו איך אוכל לדאוג ליקרים לי, אם קשה לי עם עצמי?"