אם הייתי צריכה לבקש ממך משפט פתיחה, מה היית בוחר להגיד לי?

"תמיד האמנתי בתפיסת העולם הבסיסית שכל מה שמישהו אחר עשה גם אני יכול לעשות, תמיד העזתי לחלום רחוק , בלי להתבייש, בחוצפה אם צריך. אין פה בכלל שאלה האם אני יכול או לא, גם אם מדובר בלהיות טייס או רופא, השאלה היחידה שנשאלת היא האם אני מוכן לשלם את המחיר וללכת עד הסוף"

אביגדור יזדי נשוי לז'נין, אב לטוהר ולאריאל המתגורר בגבעתיים, נולד בשכונת התקווה שכונתה "החצר האחורית" של תל אביב. הוא גדל במשפחה חמה ותומכת עם זאת סביבת המגורים אילצה לא פעם ילדים שגדלו בה, לבחור כל יום מחדש האם ללכת בדרך הטוב או הרע. בכיתה ז' עבר להתגורר בכפר הנוער אלוני יצחק.

ילדות לא פשוטה, לא?

"לאו דווקא, בסופו של דבר הכל קשור למשפחה שלך. הורי האמינו בי ותמכו בכל צעד שאני עושה מגיל אפס. כל תחושת מסוגלות בחיי הושפעה מהאמונה הזו של הורי בי. זוכר שכשהייתי ילד, אבי היה עומד מתחתי כשהייתי מטפס על סולם המגלשה הגבוהה ביותר, בחיים לא הניע אותי מזה כי פחד ומדי פעם היה מעודד וזורק לעברי "יופי אביגדור, כל הכבוד".

זו בעצם המטאפורה לכל מה שהרגשתי כלפי עצמי מאז הייתי ילד, שאין דבר שלא אוכל לעשות בחיים האלה, זה ליווה אותי גם בשנות נעוריי במהלך שנותי באלוני יצחק, בצבא ובכל מקום אליו הגעתי, הרגשתי ביטחון ביכולת שלי להבין את חוקי המשחק לסמן מטרות ולהגיע לכל יעד שאבחר".

בסופו של דבר כל העולם הרגשי שלנו הוא תוצר של מערכות יחסים שחווינו, החיים הם רצף של מערכות יחסים וכל מערכת יחסים בחיים משולה למגרש משחקים: עם בני הזוג, יחסינו עם ההורים, עם הילדים, עם אנשים בעבודה, עם כל אחד בעצם. לכל מערכת יחסים כזו סט חוקים וכללים יחודיים משלה, המקום שלי הוא לשנות את תוצאות המשחק ואין מערכת יחסים שאין בה אתגרים".